על רקע ההפרדה בין קבוצות המאפיינת את מערכות החינוך בישראל, מתקיימות תוכניות מגוונות שייעודן להפחית גזענות, דעות קדומות וניכור בין קבוצות, ובראש ובראשונה בין יהודים לערבים, ולחזק דמוקרטיה ופלורליזם. אך פעילויות אלה אינן מביאות לידי שינוי מערכתי ביחסים בין קבוצות בישראל: "קיימים במערכת 'איים' יפים של עשייה איכותית בתחום החינוך לחיים משותפים, אולם אלה הם בגדר היוצא מן הכלל. פעילויות אלו נעשות בדרך כלל ביוזמה מקומית, לזמן קצר ובאופן לא שיטתי, או שהן נוגעות לקבוצות קטנות מאוד של תלמידים. במעט בתי ספר מתקיימים תהליכים רב שנתיים וגם זאת תוך ניהול מאבק מתמיד של הצוות החינוכי על עצם קיום הפעילות ועל 'ליקוט' מתמיד של משאבים שיאפשרו עשייה חינוכית משמעותית" (דוח סלומון-עיסאווי, 2009, ע' 23).